אז אני נטע , ואני אמנית מיניאטורות ומטפלת באמנות, בוגרת לימודי ספרות וכתיבה יוצרת, אמא לבועז ולינאי, יוצרת וחיה ברמת גן.

 

המסע הזה מתחיל, כמו רוב המסעות, בילדות. במשרוקית פלסטיק של ציפור מלאה במים על הפיקוס בבית של טלי. ובסט הכלים הקטנים - כלי עץ וחרסינה שאמא שלה הביאה איתה מצרפת. בבובות נייר שציירנו וגזרנו. בנבירה נרגשת בקופסת הכפתורים ומגירות הבדים של סבתא אסתר. 

באוסף החרוזים, הצדפים, הבולים, המפיות, התרמילים ופרחים המיובשים, האבנים, הגלויות. בבגדים שתפרתי לבובות ושלחתי בחבילה לחברה מעיר אחרת. בבקתה בתוך כפכף ישן שהכנתי לאדווה, ובית הבובות הראשון שהכנתי לשלום, עם המון פתקים מגולגלים, קשורים בחוט, בתוכו.  

היצירה הייתה דלת שכמו תמיד הייתה פתוחה בפני. מרחב אינסופי למשחק ולחקירה. 

וכשיצרתי, יצרתי בקטן. משהו במימדים הזעירים הקסים אותי באופן מיוחד. 

 

אבל כמו שקורה לפעמים עם אהבות ילדות- יום אחד המשכתי הלאה בדרכי, לשאלות אחרות, ולמלאכות אחרות. 

עד שיום אחד, נפתחה שוב הדלת הזו, וחזרתי לגן השעשועים הנטוש שלי. הפעם כאמא וילדה…

ברוכים הבאים לאתר שלי, שהוא גם הבית של המיניאטורות שלי. נעים להכיר(: